הומאופתיה בטיפול בהפרעות בספקטרום האוטיסטי‎

מיטל, בת 14, מגיעה אלי עם שני ההורים. כבר בתחילת הטיפול ההורים מבקשים ממיטל שתמתין בחוץ. הבנתי שהם מבקשים לשתף במידע שמיטל לא יודעת, או לא צריכה לדעת... והם משתפים: "היינו בעבר בטיפול הומאופתי. כבר מגיל קטן ראינו אצלה התפרצויות. הרבה תסכול,ולא רצינו את הרטלין וכל הדברים האלה. טיפלנו אצל הומאופת ובאמת ההתפרצויות פסקו.

לפני שבועיים היא שמעה ביחד איתנו, כשאנחנו נמצאים באבחון של המכון להתפתחות הילד בקופת חולים, שיש לה אוטיזם "מיטל מאובחנת עם הפרעת תקשורת. נמצא בכיתה ח, אך נראה שיש לה קושי להבין מצבים בכיתה. לעתים קרובות מתעצבנת בצורה מוגזמת. קצב העבודה שלה איטי, לעתים נראה מנותק..." והאימא ממשיכה: "תראי, היא לא דיברה עד גיל 4.5 בכלל. היא בעצם כן דיברה כשהיא נולדה, כן אמרה אור ומילים בודדות של אבא, אימא, אבל אז היה את החיסון של גיל שנה, והרגשנו שמשהו השתנה... ובאותו הזמן התחלנו את האבחון. תראי, אני לא יודעת איך נתנו לה הגדרה של אוטיזם. אני בשוק!!! הילדה מנהלת איתי שיחה יפה ובצורה גבוהה, היא רוצה להיות מתכנתת מחשבים או לחשוב על איזה סטרט-אפ. לאחר שיחה עם ההורים אני מבקשת ממיטל להיכנס, ושואלת אותה במה הייתה רוצה לשתף אותי, אם אני יכולה לעזור לה במשהו.

והיא עונה: "בעצם אני לא מצליחה להתרכז. פשוט חושבת כל מיני מחשבות, לא מרוכזת בשיעור וחושבת על דברים אחרים כמו מה עם האוגרים שלי, שצריכה לזכור למחר לקנות דגי מחמד....ניסיתי להבין את שנות הילדות הראשונות שלו, להבין אם הייתה נקודת זמן שבה הדברים החלו
ובעיקר המשכתי להתבונן במיטל תוך כדי ו"ללמוד" אותה, להכיר אותה...
אני חייבת לציין שמיטל עונה בצורה מאוד יפה לשאלות שעולות אך לא פעם ישנה תנועת ידיים ברקע וההורים מסמנים לה להפסיק. היא מפסיקה לשתי דקות אך תנועת הידיים שבה וחוזרת...בסיום התשאול אני מזמינה למיטל רמדי.

ארבעה שבועות לאחר מכן אני רואה את מיטל לביקורת, והתגובות ברוך השם לא איחרו לבוא.
מיטל: "חצי שעה אחרי שלקחתי את הסוכריות הקטנטנות הרגשתי משהו, פתאום הרגשתי ממש בפוקוס, הרגשתי שיותר קל לי להקשיב בכיתה. זו תחושה שנמשכה מספר ימים ואז זה ירד בהדרגה".

שלושה חודשים מתחילת הטיפול אנחנו עוברים ממנה חד פעמית למנה יומית ורואים שיפור נוסף, מיטל מפוקסת יותר במשימות, מרוכזת מספיק בשביל להעתיק מהלוח, רעשים קלים שבעבר הסיטו אותה ומנעו ממנה להקשיב, עכשיו עוברים לידה והיא נשארת קשובה ומרוכזת. הציונים עולים ל- 90+, והאימא מוסיפה: "אני רואה אותה נפלא, היא התבגרה והפכה להיות יוזמת, היא זורמת נפלא עם חברות, ערנית כשאני קוראת לה.. דברים שממש ממש לא היו פעם...אפילו בית
הספר המורים מדווחים על שינוי מדהים אצלה".

שישה חודשים לאחר מכן אנחנו נפגשות שוב והפעם לפגישה מסכמת ואחרונה בשלב הזה: "הרמדי ממש עוזרת לי, אני יותר בפוקוס בכיתה, הביצועים שלי יותר טובים, שיעורי בית הרבה יותר קל לי להכין, גם מרגישה שאני יותר מהירה בהכנה שלהם... גם ברמת התשובות מרגישה שאני עונה אחרת... אני מרגישה עכשיו כל כך טוב שמרגישה שכמעט ולא צריכה יותר את העזרה של הרמדי..."

ירון (שם בדוי), בן 4, מגיע אלי כשהוא מאובחן עם אוטיזם בתפקוד גבוה.
ההורים מספרים שירון לא ממש מתקשר.
"הוא יכול לומר את המילים "כוס", "מים", "שניצל", "כדור", "אימא", "אבא", הוא יודע המון מילים אבל לא יודע לנהל שיחה.

באופן כללי כל דבר עשה קצת יותר מאוחר.. אבל הוא בעיקר לא מתקשר".

אני יושבת, שומעת ומתבוננת בירון, מנסה ללמוד אותו, להרגיש אותו.. הוא בוהה בקיר, נראה כאילו עטוף במן מסיכה שרק הוא מכיר... העיניים שלו מובלות לכל מיני מקומות בקיר, אבל נראה כאילו מה שהוא רואה שמור רק לו, הוא לא משתף אף אחד באמת בדברים שרואה או שמרגיש. לשאלות שלי כמובן שלא עונה. הוא לא איתי. ואני מנסה לבדוק עם ההורים, איך הם חווים את ירון, שהם ישמשו ככלי, כצינור, בניסיון להבין את מה שנדרש לרפא אצל ירון.
והם נמצאים איתי לגמרי ומשתפים פעולה מדהים.

והאימא עונה:
"בחוויה שלי הוא מכונס בתוך עצמו, יש לו עולם משלו, הוא לא איתנו. זה כמו bubble boy שאי אפשר לפתוח את הבועה שלו... הוא משתמש באנשים בתור כלים, לצורך שלו, אם צריך לאכול או שצריך משהו".

ניסיתי להבין את הסטייט של האם בתקופה שקדמה להריון ובזמן ההיריון, והיא שיתפה: תראי, אני אשת קריירה ולא רציתי מיד ילדים אחרי החתונה. דחיתי את זה כמה שיכולתי והגעתי כבר לגיל מבוגר יחסית, וכשנכנסתי להריון די פחדתי מהכל האחריות שאמורה להגיע.
וירון קיבל ממני הכנה הומאופתית ללקיחה יומית, בתקווה להתחיל להרגיש שינויים קטנים קטנים, לא ציפיתי לתהומות ולא לשום דבר מהפכני. כל שינוי שיהיה מבחינתי יהיה מבורך, וכך גם הסברתי את הדברים להורים.

חודש מתחילת הטיפול הוא התחיל לומר "אימא", והתחיל לענות בכן ולא, הופיעו מספר התפרצויות בכי שצעק אבא!, אבא!, כאילו הוא מבין את הסיטואציה יותר טוב. עדיין אי אפשר לנהל איתו שיחה. אבא שלו שואל אותו בזמן הפגישה אודות הצבע של הבובה שנמצאת אצלי בקליניקה והוא עונה,
"ירוק". זה משהו חדש שהוא לא עשה עד היום.
התחיל לומר לעצמו ירון בוכה, ירון עצוב. אבל את הדברים המרגשים באמת ההורים מספרים לי עכשיו.
"אתמול אמרתי לו לך תסגור את המקרר והוא הלך ועשה את זה. משהו שלא היה בעבר. אם אני
אומר לו תביא את השלט, הוא הולך ומביא...
היה איזה יום שאמרתי לבעלי איך בא לי ללכת לעשות אמבטיה, אז הוא שמע אותי מהצד ואמר "להתקלח". שזה ממש משהו חדש".

והאבא מוסיף:
"פתאום הרגשנו בחודש הזה שאם אנחנו מבקשים לבצע פעולה מסוימת, הוא מבין ועושה. זו הפריצה המשמעותית מבחינתנו.
אגיד לך עוד משהו, אני אומר לו לצחצח שיניים, הוא עולה על הדרגש בעצמו וגם בסוף עושה את היריקה הזו בעצמו, שזה משהו שלא היה בעבר. ולצחצח שיניים זה תהליך. זה אומר להיכנס לאמבטיה, לעלות על הדרגש, להסכים לצחצח, לסיים לצחצח, לירוק, זה תהליך שלם שאתה בקשר
איתו... התהלך הזה בעבר היה ברמה מאוד נמוכה, כי אני לקחתי את המברשת וצחצחתי לו, וכרגע הוא מצחצח לבד בבוקר.
יש לנו גם חתול בבית, ופתאום הוא מלטף את החתול, משהו שמעולם לא היווה מקור להתייחסות.
ופתאום יש לו קשר יותר טוב עם הילדים בגן והמשפטים שלו הפכו להיות ארוכים יותר..
הוא התחיל לשחק בצורה סימבולית עם הבובות שלו שזה מקסים.. הוא לקח כמה בובות, וקודם כל
אמר "משפחה".. הוא שם אותם במיטה, אמר להם "לילה טוב", "עכשיו שמיכה", ושם עליהם שמיכה והשכיב אותם, ואז הבאתי לו בקבוק קטן של חלב, והוא אמר להם "בואו תשתו מיץ", וכל זה מיוזמה לגמרי שלו..
גם אנחנו וגם בגן מרגישים שהוא מבין יותר.

שלושה חודשים מתחילת הטיפול "אנחנו בונים איתו מגדל של קוביות והוא משתף פעולה יפה ומבין את הדברים שאמרנו לו. גם נסענו לסבא וסבתא וכשהגענו אמר שהוא רוצה לגן שעשועים. בגן אומרים שהוא יותר מתקדם במשחקי קופסא, התאמות, מספרים. אבל עדיין אי פשר לנהל איתו שיחה, הוא לא מתקשר...
ארבעה חודשים מתחילת הטיפול המשפטים הופכים להיות ארוכים יותר: "אבא, תיתן לי חלב, אני צמא.." "אני מראה לו תמונות ממסיבת פורים, והוא ממש מנהל איתי שיחה על התחפושות של כל ילד וילד.

שמונה חודשים מתחילת הטיפול "היה חודש מדהים! מדהים! הדיבור שלו השתפר.. בחג הוא ניגש לבן דוד שלו ואומר לו "חג שמח, מה נשמע??" גם בני משפחה אחרים דיברו איתו והוא ענה להם ממש יפה.

שמונה חודשים מתחילת הטיפול ירון מתחיל לעשות פאזלים...
לפעמים יש לו משפטים ממש מצחיקים, הוא נכנס עם בעלי למיטה ויכול לומר לו: "תזוז, אין לי מקום"

שנה מתחילת הטיפול "עולה ברמת הפאזלים, כבר עושה 24 חלקים.
אם עד עכשיו היינו לוקחים אותו לשירותים כל שעה, פתאום ראינו אותו הולך ומרים את האסלה
בעצמו, מיוזמתו. בגן הרבה יותר מרוכז, מדבר, מביע את הרצון שלו".
עדיין ישנו קושי לניהול שיחה חופשי וארוך, ונמצא במסגרת של טיפול הומאופתי.

נועם (שם בדוי) הגיע אלי בגיל שנתיים וחצי עם הוריו.
המפגש החל כשהאימא פותחת:
"הוא ילד ראשון, הנסיך של הבית, עדיין לא מדבר. הוא גם לא מתחבר, לא מגיב לשם שלו... בדקנו והשמיעה שלו תקינה. הוא בעולם משלו.. וכשהוא ער הוא פתאום מגלגל עיניים. זה התחיל מאז שהתחיל ללכת לגן.. יושב עם עצמו ובוהה, חולם...
מיותר לציין שלא מזהה אף אחד מבני המשפחה ולא מגיב אליהם.. המילה סבא וסבתא לא נאמרה ולו פעם אחת.

בגן כולם אוכלים כבר אוכל רגיל, ואצלו זה לא קורה. הוא ממשיך לאכול מטרנה ולא מחפש שום דבר אחר. ומעבר לזה סובל מעצירות נוראה, הצואה שלו ממש קשה, אפילו שרופה. אני זוכרת את הקשיים כבר מגיל שנה וחצי. והנה, זה האבחון הסופי של הפסיכולוגית, שאמרה שהוא נמצא בהגדרה של ספקטרום דרגה קלה עד בינונית. היא הייתה בגן והיא קלטה גלגולי עיניים לצדדים, חורק עם השיניים ומחייך לעצמו".

שמעתי את הדברים תוך כדי התבוננות בילד. הילד לא עונה לשום שאלה שלי, מיותר כמעט לנסות, נמצא לגמרי בעולם משלו, ותוך כדי כל הזמן מגלגל עיניים....
בהמשך התשאול כשאני מנסה להבין את המקום של האם בתקופה שקדמה להריון ובזמן ההיריון עצמו אני שומעת על קשיים לא מעטים איתם התמודדה אל מול בני המשפחה. נאמרו מילים קשות, הגדירו אותה בתוויות, לחצו אותה לפינה.. וככל שעבר הזמן היא מרגישה שהיא נשאבת לתוך דיכאון עמוק שמביא אותה כמעט מלהגיע להפלה.

"ובדיכאון" ממשיכה האם, "הייתי חולמת הרבה, בוהה הרבה.. ממש כמו הילד שלי עכשיו. כאילו האוזניים שלי היו אטומות, יכלו לקרוא לי ואני בוהה באוויר....הייתי מרחפת, לא היו לי אנרגיות. יכולתי לשבת שעות עם עצמי, הזמן טס ולא עשיתי כלום.." ובסיום תשאול של 3 שעות אני מחברת בין הסטייט של האימא בזמן ההיריון לבין מצבו של הילד, ומתאימה את אותה הכנה הומאופתית שלדעתי הילד היה זקוק לה כדי להתחיל תהליך של ריפוי.

שבוע לאחר מכן אני מקבלת עדכון מהאימא שהוא מתחיל להיות פעיל יותר בבית, ניגש למשחקים שלו והופך את הצעצועים ואפילו רץ ומשתולל כשהם יורדים לגינה (כשלפני כן האימא תיארה אותו כך: "הוא יושב כמו צב ולא מוכן לרדת מהעגלה בכלל").

מעניין שבתקופה זו כשהילד מתחיל להיפתח וההורים שמים לב לשינוי הדק הזה, ההורים מקבלים הערות מצוות הגן שהילד מתחיל להיות מרדן ולהציק לילדים אחרים. מבחינת התקדמות בשפה עדיין אין שינוי. חודש מתחילת הטיפול שוב ההורים מקבלים הודעה מהגן שהילד נהיה חוצפן ומרדן, שהם לא מזהים
אותו. הפך לילד שלא מקשיב..

היציאות דווקא הופכות לרכות יותר, הוא מתחיל טעימות של מאכלים אחרים, אוכל פתאום קבב ובשר, פרגיות.. נפתח עם הסביבה, משחק ופעיל יותר, ומתחיל להגות הברות, משהו שלא היה.

"את יודעת", הוסיפה האם בהתרגשות, "הוא כבר לא מתחבא כשהוא רואה ילדים. כולם שמו לב לזה. כל המשפחה המורחבת" ומוסיפה תוך כדי שהיא צוחקת ומתרגשת "הם אמרו שהוא הפך להיות היפר אקטיבי..." אני קוראת לו בשמו ופעם ראשונה, שהוא מיד מסתכל עלי ומגיב.
והאימא מייד מגיבה לאירוע שהתרחש פה הרגע: "את זוכרת שאמרתי לך שפעם יכולנו לקרוא לו 100 פעם והיה בוהה ??, וואוו מדהים.."
הוא מתחיל לפתוח את המקרר ומצביע על הדברים שהוא רוצה. פעם אם לקחנו לו משהו מהיד לא היה מגיב, עכשיו כשלוקחים לו הוא מתעצבן ובוכה.

חודשיים מתחילת הטיפול הוא מתחיל לחזור על מילים נוספות שנאמרות לו, מבין שגלגלים נוסעים וחוזר על התנועה, עושה קולות של חיות, יודע לומר את שמות החיות, יודע צבעים. התקדמות מדהימה מבחינת הדיבור, מתקשר מאוד יפה עם ההורים, אפילו נותן כיף כתגובה שמחה להורים.. (משהו שקורה בזמן המפגש עצמו). גלגולי עיניים עדיין קיימים.

שלושה חודשים מתחילת הטיפול "הגננות בשוק מההתפתחות שלו, מאיך שהוא מדבר פתאום, איך
שהוא אוכל... הלכנו להורים ופתאום שמענו סבא, סבתא.. ממש בכינו מרוב התרגשות.."

חצי שנה מאז תחילת הטיפול הוא מתקרב לילדים ומשתלב חברתית יפה בגן.  כשאני מבקשת ממנו לצייר על דף שאני נותנת לו הוא מצייר עיגולים, וההורים מוסיפים "תראי איזה יופי הוא מצייר, רק בתוך הדף, פעם היה עושה רק קווים וגם פשוט היה מקשקש ועובר לשולחן, בכלל לא היה מבין שיש דף".

שנה מתחילת הטיפול ברוך השם גלגולי עיניים פוסקים לחלוטין. כשהם נכנסים אלי לקליניקה, הילד מביט עלי, אומר שלום, מחייך (מדהים..),
"קשר עין מעולה, הוא בוחר לעצמו את הבגדים והנעליים אותם רוצה ללבוש ולנעול, מתפשט בעצמו לפני המקלחת, מתנהל יפה בבית מול שאר האחים והרבה יותר בוגר. מאוד מרגישים את הנוכחות שלו בבית, משתתף במטלות הבית איפה שמתבקש לכך. התחיל לברך, פתאום החליט שהוא רוצה ללכת עם אבא לבית הכנסת"

שנה ושלושה חודשים מתחילת הטיפול "הוא התחיל לחבק אותי. פותח ידיים ומחבק אותנו ומנשק אותנו. משהו שלא היה עד המנה האחרונה שקיבל. הוא נורמאלי, פשוט נורמאלי, לא מרגישה איתו עכשיו שום קושי".

שנתיים וחצי מתחילת הטיפול "התקשורת שלו השתפרה פלאים. אם הוא רואה נגיד שאני אופה עוגות ביום חמישי ליום המשפחה בגן, אז הוא אומר לי: "שמים סוכר, סוכר זה מתוק, ועשינו בגן עוגיות לב". הכל היה עם הקשר.. לא כמו פעם שהיה יושב בבועה ומדבר לעצמו.. מסוגל לשבת במשך חצי שעה בשיעור תורה בבית הכנסת, ואז יכול לבקש מאוד יפה: "אבא, אנחנו יכולים לעבור בגן שעשועים קצת?"
נמצא בגן רגיל בתפקוד מאוד גבוה.

נועם עדיין נמצא תחת טיפולי, אבל המפגשים בינינו מקבלים מרווחים הולכים וגדלים עם הזמן.
הוא נמצא במקום טוב תודה לאל, ושוקלים להקפיץ אותו לכיתה א.

שלום טלי

אני מודה לך על הטיפול המיוחד שנעשה לבתי .

עברנו תקופה לא קלה בהתנהגותה בבית הספר , לא קל . תמיד ידעתי שאני הלך לטיפול הומאופתי ולא אתן טיפול עם כדור רטלין.

הטיפול של טלי הוא הדבר הכי נפלא שקרה לי עם ההתמדה ליהיות עיקבי בטיפול הראה את תוצאותיו . חל שינוי בהתנהגות , היכולת ליהיות מרוכזת וקשובה בכיתה , רעשים שקשורים בויסות פסקו , זה תהליך ששווה . התוצאות היו מדהימות . ואני ממש ממש מודה לך טלי על הטיפול המסור .

תבורכי

שלום לכולם,
אני אימא לילד בן 5, ורציתי לשתף לגבי המקרה של הבן שלי, שאובחן על הרצף ומהרגע שקיבל טיפול הומאופתי חיינו השתנו ברוך השם. התחלנו לשים לב לשינויים סביב גיל שנה וחצי, כשהוא התחיל ללכת לגן.
פתאום הגננת שלו זימנה אותנו לפגישה, ושאלה אם אנחנו נמצאים במעקב התפתחותי וכו' - ברור עניתי לה ,ולא הבנתי את פשר השאלות שלה, מה היא רוצה ממני שאלתי לעצמי?!
הגננת מצידה טענה שיש לו איחור וקושי.
ואני מצידי, שלא כל כך הבנתי לאן היא חותרת, עניתי לה -הרי זה ילד קטן ,לא כל הילדים שווים. כל אחד והתפתחות שלו.
אבל היא התעקשה ולא הרפתה וביקשה שאביא מהרופא טופס שהיא תוכל למלא. אני כמובן עשיתי כרצונה !!!
אבל מפה הדברים רק הלכו והתגלגלו כמו כדור שלג, והגיהינום שלנו התחיל ....לא חלמתי שהדברים יגיעו להגדרות שכאלו.
הריצו אותנו מרופא לרופא, מבדיקה לבדיקה, שנמשכה יותר מחצי שנה, ובין בדיקה לבדיקה הייתי
מרגישה רע, הרגשתי איך האבחונים, ההגדרות ממש משפיעים עלי ומטלטלים את גופי.
הגענו לפסיכולוגית שערכה לנו שלושה מפגשים שבהם היא מתבוננת על הילד, כשבסופם היא זימנה
אותנו לפגישת סיכום כדי להציג את חוות דעתה.

ואז היא פשוט אמרה:
"חשד לרצף האוטיסטי.
תראי, את צריכה להיות חזקה. זה לא פשוט וקל, אבל את לא הראשונה בעולם.
בעוד שבועיים הרופא יראה אותו ויקבע ....
כרגע אני רואה ש....
א - אין לו קשר תמידי
ב- יש לו אקולוליה
ג- הוא רק אוכל בקבוק ולא לועס היטב
ד- מטוריקה גסה חלשה אצלו
ה- ואין לו אוצר מילים רחב והוא גם לא יכול להמשיך להיות בחינוך רגיל. הוא צריך מסגרת מתאימה
עבורו וכו'..."

ח ר ב ע ו ל מ י ....
כמעט התעלפתי אצלה, דמעות, בכי, לא רציתי לחיות.
לקח לי זמן להרים את עצמי,
לא היה לי לילה ולא יום !
ומעל הכל סביב כל האבחונים האלה כבר הייתי בהריון מתקדם.
ואותה פסיכולוגית אף דאגה להוסיף:
"אני רואה שאת בהריון. אני מציעה לכם לעשות בדיקות גנטיות ולשקול הריונות נוספים בעתיד .... "

לא מספיק ההתמודדות עם מה שנפל עלינו כרגע, עוד אומרים לי לחשוב על ההיריון הנוכחי ועל הריונות עתידיים...רמת הסטרס והפחדים שנכנסתי אליהם היו תהומיים. התחלתי להרגיש שמשהו לא תקין אצלי, שהדברים נגרמים בגללנו, וכל זה כשאני עומדת לפני לידה.....
ברוך השם ילדתי תינוק בריא, ואמרתי לעצמי שאני חייבת להיות חזקה ומאמינה שיהיה טוב.
וה' שמע את התפילות !!!
הגעתי לטלי לוי, הומאופתית קלאסית, שטיפלה בלא מעט בילדים עם אוטיזם ועל הספקטרום. החלטתי שאין לי מה להפסיד, ואני מוכנה לנסות. מה שיהיה יהיה,
אחרי שעתיים של תשאול מעמיק ועם סבלנות רבה, היא התאימה לו רמדי וקבעה לנו ביקורת לאחר ארבעה שבועות, ותודה לאל אלף פעמיים התוצאות לא איחרו להגיע. אם עד אז הילד לא אכל דבר מלבד מטרנה ועוד מטרנה ועוד מטרנה, ונמצא רק בבועה משל עצמו, אז שבועיים וחצי מתחילת הטיפול הילד מתחיל פתאום לאכול אוכל ביתי בהדרגה, לשחק ולהשתולל.
אפילו המשפחה המורחבת פתאום התפלאה מהשינוי של הילד :)

וכעבור מספר חודשים לאחר מכן הקשר עין שלו, המוטוריקה הגסה, הדיבור והתקשורת הבן אנושית, גלגולי העיניים – הכל פתאום הסתדר פלאים.
היום אנחנו שנתיים מתחילת הטיפול, הילד נמצא בחינוך רגיל בתפקוד מאד מאד גבוה, ועוד שוקלים להקפיץ אותו כבר לכיתה א'.
תודה לאל ששלח לנו אותך טלי, שליחה מסורה ונאמנה, שעושה עבודת קודש ונותנת חום ומענה לכל מטופל ומטופל גם בשיחת טלפון אחת.
לא יודעת מה הייתי עושה בלי הומאופתיה ומה היה קורה בלי הטיפול הזה
ממליצה בחום ❤
היום ברור לי מעל לכל צל של ספק, כשהנפש בריאה הגוף בריא!